פסק-דין בתיק ב"ל 52307-08-10

1.         התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 12/99 לסירוגין. מחודש 10/09 קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה כיחידה עם ילדים מאחר שבעלה נשפט ל- 30 חודשי מאסר.

            בחודש 4/10 נדרשה התובעת להגיש אישור עדכני בדבר מעצר בעלה, והעתק מפרוטוקול הדיון שנערך לבעלה בבית משפט השלום (להלן - הפרוטוקול). בחודש 5/10 הגישה התובעת לנתבע העתק של הפרוטוקול. בעדותה בבית משפט השלום אמרה התובעת כי לה ולבעלה הכנסות מנכסים, מעבודה, וכן סיוע משפחתי. לפיכך, נדרשה התובעת ביום 9/5/10 וביום 31/5/10 להמציא לנתבע מסמכים ופרטים אודות חברת האוטובוסים של חמיה והצהרה בדבר גובה הסיוע המשפחתי.

משלא המציאה התובעת, לטענת הנתבע, את המסמכים הנדרשים, נדחתה תביעתה ביום 15/6/10 על פי הוראות לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה).

2.         התובעת טוענת כי שיקרה בבית משפט השלום בירושלים כדי להגן על בעלה, כי אין כל רלבנטיות לחקירתה שם לעניין זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה, וכי המציאה את כל המסמכים שנדרשו.

3.         בישיבת הוכחות שהתקיימה בבית משפט השלום בירושלים בת"פ 3933/09 ביום 8/4/10 (בפני כב' השופט חיים לי-רן, נ/1), אמר הנאשם חסאן ג'אבר, שהינו בעלה של התובעת, כי הוא שותף בחברת אוטובוסים, כי יש לו מניות בחברה, וכי יש לו הכנסה בסך של  8,000 ש"ח בשנה (ע' 12 ש' 9-7). התובעת אישרה זאת, והוסיפה כי גם המשפחה נתנה לו (ע' 13 ש' 32-30). גיסה של התובעת העיד באותו הליך כי הוא נותן לאחיו 1,000 או 3,000 ש"ח (ע' 15 ש' 7-6). נוסיף כי מפרוטוקול הדיון עולה עוד כי בעלה של התובעת השתמש ברכב בתקופה שבה קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה. אולם שאלה זו אינה רלבנטית לענייננו שכן מדובר בזכאות התובעת לגמלה בתקופת מאסרו של בעלה.

4.         תקנה 7(1) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן - התקנות) קובעת כי:

"זכאותו לגימלה של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך

שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק,

כאמור בסעיף 4(א) לחוק, כל עוד מתקיים אחד מאלה:

(1)        אחד מבני הזוג נמצא במעצר או במאסר 30 ימים

רצופים לפחות, או שהוא נמצא במאסר על פי

פסק דין של בית משפט, שדן אותו למאסר של 3

חודשים לפחות".

            התובעת עומדת בדרישות תקנה 7(1) הנ"ל. אולם עובדה זו אינה מייתרת את בדיקת זכאותה לגמלה על פי תנאי הזכאות הנוספים קבועים בחוק, בתקנות ובהלכה הפסוקה.

תנאי ראשון ויסודי לזכאותה זו הינה מצבה הכלכלי של התובעת, שהרי חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינן גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ"רצפה" הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על-פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה  מבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימלית. ההשקפה גלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מנימלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה" (עב"ל (ארצי 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, מיום 15.3.05)

            על כן, אם לבעלה של התובעת מניות בחברת אוטובוסים, הכנסה מן החברה, ותמיכה משפחתית, יתכן שהתובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה למרות שבעלה אסור. מכל מקום, מידע זה שהובא לידיעת הנתבע מחייב בדיקת יסודית. זו תיתכן רק אם תשתף התובעת פעולה עם הנתבע, ותחשוף בפניו את כל המידע הרלבנטי לעניין.

סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם הנתבע (עב"ל (ארצי) 87/07 רינה איסמעלון - המל"ל, ניתן ביום 28.7.2007), ולמסור לנתבע כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים. העדר שיתוף מלא מאפשר לנתבע לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק את תשלומה או להחליט על אי מתן הגמלה (סעיף 19(ב) לחוק).

במקרה זה קיימת הצדקה לדרישותיו של הנתבע לנוכח עדויות התובעת, בעלה ובני משפחתו בבית משפט השלום בירושלים. דברים אלה מחייבים את התובעת לשתף פעולה עם הנתבע אף למעלה מן הנדרש באופן רגיל, ולהציג בפניו תמונה מלאה ואמיתית. זאת, בנוסף לחובת תום הלב המוטלת על מבוטח כלפי המוסד לביטוח לאומי (ראו עב"ל 280/05 אילנית ברנס - המל"ל, ניתן ביום 13.2.06).

5.         התובעת התבקשה להמציא את המסמכים הבאים: